חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן: חטא או מצב כאוטי

קישור מקוצר לעמוד: http://wp.me/P5bcnW-gq

ילדי תימן: חטא או מצב כאוטי / אלברט שבות, פנמה, קובץ pdf

בשביל להוציא ילד מחיק אימו, הרשויות מקבלות את ההחלטה – לא שום מאלתר, לא בדרגים הנמוכים ולא הגבוהים; כך נהגה החברה האנושית בכל הזמנים והתקופות

 תימנים ומסמכים [צילום דויד אלדן, לע"מ]

תימנים ומסמכים [צילום דויד אלדן, לע"מ]      

סיפור שקרה בתקופת קום המדינה אך לא בארץ כי אם בחאלב, סוריה; אימא ז"ל סיפרה לי את הסיפור הזה. יום אחד חלה אחד האחים שלי תופיק, באבעבועות שחורות. מחלה נגיפית מדבקת הנגרמת על ידי וירוס קטלני, שלמרבה המזל כבר חלף מהעולם והוכרז לפני 20 שנה על הכחדתו ואף הופסק מתן החיסון.

חאלב של ראשית שנות ה-50, הווירוס התפשט בה במהרה והפך למגיפה קשה שמדבקת בקלות ומאיימת על כל האוכלוסיה. הרשויות, נוכח האיום הזה קיבלו החלטה מטורפת, שבאותה תקופה הייתה מקובלת: לעבור בית-בית בכל רחבי חאלב, ולאסוף את כל הנדבקים לנקודת איסוף בה היו מרדימים את הנדבקים למוות ושורפים את הגוויות. טענתם הייתה ככל הנראה כי ממילא אין שום סיכוי לנדבקים האומללים, ועל-כן טובה עבורם המתת חסד מאשר שידביקו ויסכנו את האוכלוסיה.

צוותי הממשל הגיעו לשכונה ודפקו בדלת. כאן בנקודה הזאת ים הדמעות של אימא מתחיל לזרום 50 שנה אחרי המאורע.

ביקשו מאבא להובילם ישירות אל חדר החולה. אימא היתה בחדר עם אחי תופיק, בן ה-4 שבאו לקחת אותו. אפילו לא התחננה על חייו, לא היא ולא אבא, שניהם ידעו כי אין מנוס מהגזירה, אבל כן ביקשה מהם מספר דקות, היא האכילה אותו וביקשה לסיים להאכילו. הצוות עם המסיכות והאלונקה התיישבו להם בחדר ונתנו לאימא להמשיך לטפל בו, עוד כמה רגעי חסד, ועכשיו גם מעיני מתחילות לזרום דמעות.

בינתיים ראש הצוות התעניין אם האישה בחדר היא האימא של הילד או אחות מקצועית. אבא ענה לו שהיא האימא ושהמודעות למחלה המדבקת הביאה אותם לטפל בו באופן מקצועי מה עוד שהיו לו עוד אחים בבית. החדר והבית במלואו היה סטרילי, לא נוגעים בשום דבר מבלי לחטא את הידיים באלכוהול, ספירטו בערבית, בקבוקי ספירטו היו פזורים בכל פינה, הרבה כפפות, הכל נקי: סדינים, מצעים, ריצפה.

"מעולם לא ראיתי טיפול מסור ומקצועי כזה שעיני רואות ברגע זה. מעולם לא ראיתי רמה כזו של סטריליות גם לא בבתי החולים המשובחים ביותר.

אני חושב גברת שאת יכולה להישאר עם הילד שלך ולהמשיך לטפל בו עד יומו האחרון".

זו הייתה החלטת ראש הצוות.

הם עזבו והשאירו לאמא את תופיק. כעבור 10 שנים הגחתי אני לאוויר העולם בשביל לספר לכם את הסיפור הזה. כשאסיים את המאמר אשלח אותו לאחי תופיק, שיקרא בזמנו החופשי ויהרוג אותי אחר-כך. נס רפואי אחי, תופיק.

אני לא מספר את הסיפור בשביל לפרסם ברבים את הנס שקרה למשפחתי הקטנה. למעשה קרו לנו 2 נסים: ראשון שלא לקחו לנו את אחי תופיק, ונס שני, שבניגוד למציאות הרפואית ששררה באותה תקופה, אחי תופיק, שרד את המחלה הנוראה.

נגיף האבעבועות השחורות, כך על פי ויקיפדיה, קטל יותר בני אדם מכל מחלה אחרת בהיסטוריה, אבל תופיק שלנו ניצל ממנה והראייה, כפי שציינתי, הוא הולך להרוג אותי עוד מעט.

הסיפור סופר. לא התכוונתי לספר על חמלה מהי ואיך חסו על אחי. אני מתאר דבר טכני, אם תרצו יבש ומרובע שאין לו ולסיפורי המרגש דבר וחצי דבר, ולמעשה באתי להציג בפניכם סיפור תיעודי שעולה ממנו מסקנה פשוטה: בשביל להוציא ילד מביתו ומחיק אימו הרשויות צריכות לקבל החלטה של הרשויות; כך נהגו בכל זמן ותקופה.

כך נהגו בחאלב של שנות החמישים; כך נהגו בסוריה של הדיקטטור האשם אל-אתאסי, וכך נהגו אף באחי, ילד חולה שמחלתו מסכנת את האוכלוסייה.

למסקנה פשוטה זו נדרשתי כאשר קראתי על פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, ותגובות האליטה שעדיין יש לה שרד בתוכנו סיננה מבין שיניה: שנותיה הראשונות של המדינה היו לשנים מטורפות. המצב הכאוטי ששרר במדינה גרם לכאוס חברתי שיכלו להתרחש במהלכו אילתורים בדרגים הנמוכים כדי לעזור ולפתור בעיות, וכמובן היו אנשים שניצלו את המצב הכאוטי בשביל להרוויח כמה לירות… עכשיו אתם מבינים את מקור הקונספירציה ההזוייה של חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן?

לא. לא. אנחנו לא מבינים, לכו תספרו את זה לסבתא שלי ובעצם גם היא לא תבין אתכם. בשביל להוציא ילד מחיק אימו הרשויות מקבלות את ההחלטה. לא שום מאלתר לא בדרגים הנמוכים ולא הגבוהים. כך נהגו בחאלב ובקאמישלי ובתימן ואלג'יר בכל התקופות והזמנים. אתם ההזויים אתם. ושיתכבד ביבי ויפתח את התיקים החסויים לשבעים שנה; עושה וכאילו זו משאת נפשו אבל שכח כי הוא בשלטון והדבר בידו ובאחריותו. הוא מבקש לעשות הון פוליטי על הדור השלישי של חטופי תימן מזרח ובלקן, אבל שכח כי קמצנים הם ולא יעניקו לו הון שכזה.

אם וכבר ארוקן ברשותכם את המחסנית עד תום. לדעתי, תעודת עניות לחברה המשאירה נושא כה לאומי לרינה מצליח, שתוציא אותו מהבוידעם שלה, כאייטם לעת מצוא שיכול למלא את משבצת רצועת השידור שלה.

המאמר נכתב על ידי: אלברט שבות, פנמה. דוא"ל: albertshabot@gmail.com