לנער חוצנם משאלה מרכזית / אלברט שבות, פנמה

קישור מקוצר לעמוד: http://wp.me/P5bcnW-g7

הישראלי לא יסבול חרם וסנקציות שמשמעותם הישירה היא ריסון השופינג במרכזי הקניות; אם להתבטא בעדינות, וריצת אמוק אחר הלחם והמצרכים החיוניים; אם להתבטא בלשון גסה ומציאותית

לנער חוצנם משאלה מרכזית / אלברט שבות, פנמה, המאמר בקובץ pdf

הסכסוך הערבי- ישראלי. צילום מסך: ערכים

נחשפתי על-פני הימים לדבריהם המפורטים ביותר של חוקרים מדינאים והוגה דעות בנושא הסיכסוך ערבי-ישראלי, ואני חושב על נקודה אחת שאף אחד לא התייחס אליה לא בעת החדשה ולא הישנה; לא בשמאל גם לא בימין. הייתי מצייר את הנקודה הזו כנקודת חיכוך בלתי-רצויה שכל הצדדים, כולל המרכז, מטאטאים אותה מתחת לשטיח ופשוט מתעלמים ממנה; לא רוצים לראותה לנגד עיניהם והסיבה להם אי-נוחות. אני מתכוון לשאלת הערבים. זאת הנקודה שאני מצביע עליה: מה עושים עם הערבים? כיצד מתכוונים להתמודד עם שאלת קיומם?

השמאל אומר לימין ובצדק: אם נספח את יו"ש ואולי את עזה נישאר עם מדינה שיש בה מסה ערבית שתלך ותגדל ותאיים במהותה על הצביון היהודי, ואולי עתידה לסכן את הרוב היהודי במדינה, אז מה אתם רוצים, שבעוד 20, 30, 50 שנה יהיה לנו ראש ממשלה ערבי שישמיט מההימנון את נפש יהודי הומיה?

השמאל מצביע ובצדק על בעיה דמוגרפית שיש לתת עליה את הדעת, אך הימין מסיט את עינו ממנה כאיננה.

בעוד הימין אומר לשמאל: אם נסוג כדבריכם מיהודה ושומרון, כפי שנסוגונו מרצועת עזה ומגוש קטיף, תקום במרחק יריקה מדינה פלסטינית עויינת בפוטנציה, ושום הסכם לא ימנע שתאסוף לחיקה, במוקדם או במאוחר, את פזורת הפליטים הפלסטינים, כך שבמרוצת הזמן המדינה הזו תהפוך לפצצת זמן, כי בעיית התפוצצות האוכלוסין בתוכה בוא תבוא כפי שבאה על עזה, ועינינו ראו כיצד הזעם והתיסכול הופנו כלפינו כתוצאה ישירה מהתפוצצות האוכלוסין שאירעה בעזה. זאת ויש להניח כי התפרצות הזעם העזתית משחק ילדים היא לעומת ההתפרצות שעלולה לצאת מבין חומות המדינה הפלסטינית.

הימין איפוא, מצביע על בעיה קיומית ממנה השמאל מתעלם ומטאטא מתחת לשטיח.

ולעומת זה וזה, בא המרכז ואומר בואו נקפיא את המצב הקיים ונעשה את כל שאל ידינו לחיות איתו עדי עד. כלומר, לא להיכנס לדילמה של הימין ולא לדילמה של השמאל כי לשתיהן אין פיתרון, ובמקום להסתכן ולהתחבט בפיתרונן בואו ניקח את המצב הנוכחי ונשים אותו בפריזר, וכך כל מה שעלינו לעשות הוא לתחזק את הפריזר הזה ולדאוג שיהיה מחובר לחשמל.

נתניהו הוא המוביל והמורה הרוחני של האסכולה הזאת, ויש מי שאומר כי הוא לא התכוון להנהיג את האסכולה הזו ולעמוד בראשה וממש נקלע למגרשה במקרה, כי האסכולה המקורית שלו היא "שלוט ואל תעשה" – דבר שנראה כ-"תקפיא ואל תעשה".

בשביל להשלים את התמונה, אוסיף עוד אסכולה אחרונה הנקראת בפינו "ימין קיצוני", ולמעשה היא הקבוצה היחידה שאינה חוששת להתחכך בנקודה הערבית ולתת עליה את הדעת באופן מושלם: לא תקום מדינה פלשתינית בשכונתנו, כי רגע הקמתה הוא תחילת קריסתה של מדינת ישראל.

על-כן אסכולה זו מציעה לערביי יהודה ושומרון שתי חלופות ברורות: לחיות תחת ישות אוטונומית שתנוהל על-ידם עם ריבונות אזרחית, לא מדינית, או טרנספר, מרצון או לאו, אל מחוץ לגבולות, כאשר הטרנספר שלא מרצון מושת על מי שאינו מקבל עקרונית את החלופות האלו, ומתנגד להן באופן זה או אחר.

ולמרות הבהירות המחשבתית של הקבוצה הזו, היא מותירה אחריה נקודה אפלולית ומעורפלת מבלי לנסות להבהירה: למהלך החד צדדי שלהם יהיו תוצאות מיידיות ונחרצות: בעקבות המהלך החד צדדי והשתת טרנספר שלא מרצון, מועצת הביטחון תגנה את ישראל ובעקבות הגינוי יהיה חרם על המדינה: סנקציות, הגבלות כלכליות, הקפאת נכסים וכו'… והשאלה האם משיתי הטרנספר ושארית עמם, מוכנים לתת גיבוי לפועל היוצא מהחלטתם ולחיות על לחם ומים?

זאת, כי בעקבות הגינוי והחרם, הסנקציות והלחץ הכלכלי יעשו את שלהם ורמת החיים של הישראלי תרד, השופינג בקניון עזריאלי יחדול, ואת מקומו תמלא הריצה אחר הלחם והחלב, והמצרכים החיוניים…

אינני יודע כמה זמן יקח לישראל בשביל לחזור למרחב עזריאלי, אבל השאלה היא: האם אזרחי ישראל מוכנים ומזומנים לשלם את המחיר הכלכלי? האם מודעים הם למחיר הזה?

למיותר לציין כי הקבוצה האחרונה מותירה את השאלות הנחרצות הללו ללא מענה ואינה מתייחסת אליהן כלל וכלל, מה עוד ואילו ביקשו לפרוש את התייחסתום, יצטרכו לכלול במכמניה גם את החיזוי ההתנהגותי של יתר פלחי האוכלוסיה שאינם נמנים עליהם: האם השמאל ואף הימין הממוצע מוכן לשלם את המחיר?

לא צריך להיות חכם בשביל לקבוע כי השמאל הישראלי וגם המרכז, אינו מוכן לשלם את התוצאה הכלכלית של מהלך כזה ולחיות על לחם ומים.

הישראלי לא יסבול חרם וסנקציות שמשמעותם הישירה היא ריסון השופינג במרכזי הקניות, אם להתבטא בעדינות, וריצה אחר הלחם והמצרכים החיוניים, אם להתבטא בלשון גסה ומציאותית. השמאל הישראלי המתון תמיד אמר זאת בלבו אך לא בקול רם.

ובין השמאל והימין יושב לו נתניהו המייצג מחנה שלם שאומר מזה שנים רבות, כמעט מאז קום המדינה: "הבה נשמור על השופינג בעזריאלי בדרכים מדיניות".

אני מודה שאינני מבין את האסכולה של ביבי, אבל הצביעות שלו עולה באופן מובהק על צביעותם של הימין והשמאל כאחד.

סיכומו של דבר, ולמי ששכח את השאלה המרכזית: מה נסגר עם שאלת הערבים? מה עושים איתם? כיצד מתכוונים להתמודד עם שאלת קיומם?

אלברט שבות, פנמה, סופר והוגה דעות.

מודעות פרסומת