תסמונת "ילדי תימן" בעידן החדש / אלברט שבות, פנמה

קישור מקוצר לעמוד: http://wp.me/P5bcnW-ge

טובה זונה לבן שלה מאלף אם מתורבתת ועשירה;

אל ההגיון הזה נולדנו כולנו משחר קיומנו, והדבר נכון ושריר בכל הזמנים ככל דבר אמיתי שמקורו בטבע – ואנחנו מנסים ומשתדלים לחבל בו בכל דרך אפשרית, ובסופו של יום תמיד נוחלים כישלון.

תסמונת "ילדי תימן" בעידן החדש / אלברט שבות, פנמה, כתבה בקובץ pdf

בגלל השתיקה והכחשת חטיפות ילדי תימן מזרח ובלקן גם היום חוטפים תינוקות ילדים ואפילו קשישים

אתמול ראיתי סרט קאובוי ישן, חבל שלא זוכר את השמות, על זוג אמריקאי שנקלע לאמצע מדבר, נדמה לי מדבר נוואדה, ושם נתקלו בשבט מקומי פרימיטיבי, מאלה שרואים תכופות בערוצי המדע ודיסקברי, אלה שניזונים מציד קשת הולכים בעירום ומדליקים אש באבנים.

הזוג חי במחיצתם מספר חודשים ויום אחד תקפה את השבט כנופייה אחת (הרעים), רצחו את כל הבא ליד וחיסלו כמעט את כל השבט. מתוך הר הגוויות המוטלות, האמריקאית מבחינה בתינוק קטן חמוד בוכה, היא לוקחת אותו מטפלת בו ובעצם מאמצת אותו, והם עוזבים את המקום ואיתם התינוק שמנסים לספק לו מזון ולהגן עליו בתנאים לא תנאים במדבר… עוברים הימים או השנים ובשלב מסוים מגיחה משום מקום קבוצה קטנה ששרדה מהשבט ובתוכה האימא של הילד.

באקט טבעי לחלוטין, האמריקאית לוקחת את הילד ומניחה אותו בזרועות אימו; האימא לוקחת את הילד ונפרדים בחיוך.

את הסרט ראיתי לבד בסלון בשעת לילה מאוחרת, ולא יכלתי להתנתק מהסצינה הזו של הילד מבלי לחברה עם הסצינה של ילדי תימן שנלקחו מאימהותיהן, ועדיין יש מי שטוען שבסופו של דבר זה היה לטובת הילדים שחיו בעוני ובמחלות במחיצת הוריהם במעברות, והאימוץ עשה להם רק טוב.

המסקנה שהסצינה נעצה בי היא כי "ההגיון" העגום הזה הוא הסימפטום היסודי של הגזענות וסימן ההיכר שלה, זאת כי בעלי "ההיגיון" הזה רחוקים שנות אור מהמשפט הטבעי הנכון בכל דור ותקופה ובכל תנאי ומצב: מקומו של הילד עם אימו ובחיק הוריו יהיו תנאיהם אשר יהיו.

"טובה זונה לבן שלה מאלף אם מתורבתת ועשירה", אל ההיגיון הזה נולדנו כולנו משחר קיומנו, וזה נכון ושריר בכל הזמנים ככל דבר אמיתי שמקורו בטבע, ואנחנו מנסים ומשתדלים לחבל בו בכל דרך אפשרית אך בסופו של יום תמיד נוחלים כישלון.

הבעיה שההיגיון המעוות הזה והאנטי-טבעי, היה טבעי לחלק ניכר מהאליטה ששלטה ביד רמה במדינה בשנות החמישים, וזאת, שוב, כהשלכה ישירה להד הגזעני שאפף את החברה בעת ההיא.

המדינה התבגרה והתעדנה ואנחנו איתה, אך טועה מי שחושב כי השתחררנו כבר מהכתם ומההיגיון המעוות.

העוולות האיומות שחדשות לבקרים אנו עדים להן של הוצאת ילדים מחיק אימם באופן רשמי, בחסות משרדי הרווחה ובתואנה כי רע להם בבית וטוב להם בחוץ, עוולות אלה מייצגות הן את החדשות הרעות כי עודנו מנסים לחבל בטבע ולהתגרות בו בכל דרך אפשרית.

אני חושב כי ההחלטה האנטי-טבעית במהותה להוציא ילד מחזקת אימו, צריכה לצאת מאולם הערכאה העליונה ביותר של ישראל ובהרכב בן 7 שופטי עליון ואולי גם בהרכב זה לא דיינו, כי נוקטים אנו בצעד הסותר בתכלית את נתיבי הטבע שיונקים מהם את החיים.

לא אגזים אם אשווה החלטה כזו להחלטה בה נידונו חייו של אדם אם לחיים או למוות, כגון בגזרי דין מוות או להבדיל בהחלטות של המתות-חסד; גם החלטות אלה כבדות משקל ומנוגדות הן לטבע.

היום בעידן החדש שלנו, את ההחלטה כבדת המשקל של הוצאת ילד מחזקת אימו והוריו, מקבלת עובדת סוציאלית בכירה בליווי חותמת שחורה ורשמית של שופט. ובירושלים ננוחם.

הכותב אלברט שבות, פנמה, סופר והוגה דעות. חלק ממאמריו ניתן למצוא באתר כאן וגם ב- News1:

היה או לא היה? / אלברט שבות, פנמה

גִּזְעָנוּת – חלק ב'באשר לתופעת הגזענות בזמן קום המדינה – אין כאן שאלה אם הייתה גזענות או לא הייתה גזענות כי העובדות מדברות בעד עצמן הייתה גזענות בזמן קום המדינה תחת חסותו ושרביטו של מנהיג האומה / אלברט שבות, פנמה

תרמית עיני עינק / אלברט שבות, פנמה

חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן: חטא או מצב כאוטי / אלברט שבות, פנמה

מודעות פרסומת