ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין ואחר כך האחות הראשית במעון אם וילד של ויצ"ו בתל אביב. היו אצלנו גם ילדים תימנים היא מעידה. היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ. כמה נמסרו לאימוץ? בערך עשרה אחוז. מנהל המעון שמעון שרשבסקי ממשיך להכחיש

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p5bcnW-50

ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח – מוסף הארץ – 2.2.96, קובץ pdf

לפני חודש היא היתה עדיין תמונת ארכיון בת שלושים. אשה כבת 40, במדי אחות, מגישה למנהל מעון "אם וילד" של ויצ"ו צרור ניירות לחתימה. אז עוד חיפשתי את המנהל שמעון שרשבסקי. לפני שלושה שבועות הוא התראיין ודחה מכל וכל את העדויות שהתפרסמו במוסף "הארץ" על חלקו של המעון שבראשו עמד בפרשת חטיפת ילדי תימן – העקבות מובילים אל ויצ"ו, מוסף "הארץ" 12.1.96:

שרשבסקי סיפר שלא ראה מימיו ילד תימני במוסד שלו, מימיו.

"אם וילד", לדבריו, גם לא היה מעורב באימוץ ילדים. העובדות הסוציאליות היו באות מפעם לפעם ולוקחות ילדים למען לא ידוע, אבל אימוץ – חלילה.

בארכיון "הארץ" נמצאה תמונה שלו במוסד בשנת 1966. לצדו הופיעה עליזה רלה האחות הראשית של המוסד.

חיפשתי אותה במשך שבוע על פי שם זה בהתנהלת ויצ"ו סירבו לענות.

"אם היתה עובדת כזו היא ודאי ברשימת הפסיונרים", נאמרו לנו במחלקת כוח אדם. "לא שאנחנו אומרים שהיתה עובדת כזו. כן, הגיוני שיהיה לה תיק אם היא עבדה אצלנו כל כך הרבה שנים, לא שאנחנו אומרים שהיא עבדה אצלנו".

— על פי מידע הנמצא בידינו היא היתה האחות הראשית, לא סתם עובדת. אולי אפשר לעזור לנו ולחפש?

"לא. אי אפשר".

— למה?

"ככה. לא חייבים לתת לכם פרטים".

בבית האבות מול איכילוב, שהיה פעם מעון הילדים "אם וילד", נמצא עובד ותיק שהכיר עובד ותיק אף יותר.

"תחפשו אותו, אולי הוא עדיין בחיים". השם עליזה רלה נשמע לו מוכר. וכך הלכנו בין השמות, המתים והחיים, עד שנזכר מישהו ששם משפחתה של האחות הראשית היה בן יעקב. רלה, אם זכרונו לא מטעה אותו, היה רק שם חיבה, משהו שהביאה איתה מאירופה.

בבית הקפה התל אביבי שבו נפגשתי איתו ניגנו את "ארבע העונות" בעוצמת קול של אם-טי-וי. "אפשר לעבור מכאן", אמרה רלה והתיישבה. "אני שמחה שאנחנו נפגשים. כעסתי מאוד על המאמר עם שרשבסקי".

— כעסת עלי או על הדברים שאמר שרשבסקי?

"נו טוב, נעזוב את זה. זה מלא אי דיוקים. איך הוא אומר שבחיים הוא לא ראה ילד תימני ב'אם וילד'. זה קצת נו…".

— שרשבסקי שיקר לי?

"בוא נעזוב את שרשבסקי.

— שרשבסקי אמר שהמוסד לא עסק באימוץ, שמעולם לא אומצו ילדים תימנים דרך המוסד.

אני לא רוצה להתחיל בתימנים. אני רוצה לתאר לך את התמונה כולה, מה עשינו ב'אם וילד'. עכשיו, בגלל הנושא התימני, הכל השתבש פתאום. עשינו ב'אם וילד' דברים נפלאים".

— אז אולי נתחיל בך. אם אני לא טועה, היית גם אחות בבית הילדים במחנה העולים בראש העין.

"כן. במסגרת ויצ"ו. ויצ"ו הקים בראש העין מעון ילדים, קראנו לו 'אם וילד', כמו בתל-אביב.

— היה עוד מעון ילדים, מטעם הממשלה או הסוכנות?

"לא, רק שלנו, של ויצ"ו".

— טיפלתם בילדים חולים?

"לא. לא. ילדים נשלחו אלינו להבראה. אנחנו לא היינו בית חולים. לא נשלחו אלינו ילדים חולים. אלינו נשלחו ילדים שסבלו מתת תזונה. ראית את התמונות בטלוויזיה? נשלחו אלינו ילדים כאלה. אבל הם החלימו וחזרו להוריהם. לא היתה תמותה אצלנו".

— בתמונות הילדים נראים נורא. איך הם הידרדרו למצב הזה?

"לאמהות התימניות היתה בעיה. הן לא ידעו לטפל בילדים על פי תנאי הארץ. אחרי שנגמרה ההנקה הן לא ידעו מה לעשות עם הילד, מה לתת לו לאכול. אמרו בטלוויזיה שהאמהות התימניות הניקו עד גיל שנתיים ולכן זה לא יכול לקרות. להיפך. אנחנו ניסינו להסביר להן שאחרי חצי שנה צריך לשנות את המזון, להוסיף ירקות ובשר, לגוון. ניסינו להדריך את האמהות, ללמד אותן איך לטפל בילד. הרבה לא רצו ללמוד. לא באו. זה מה שעשינו, טיפלנו בילדים שסבלו מתת תזונה שהיו צריכים הבראה. טיפלנו בהם בהרבה אהבה ומסירות, כפי שיכולנו, התנאים היו מאוד קשים. במחנה היו עשרת אלפים נפשות, באוהלים".

– הילדים נולדו באוהלים?

"כן. היתה שם מיילדת תימניה אחת, שמנה שמנה".

— ואחרי שנולדו הועברו התינוקות למעון הילדים?

"לא. הם נשארו באוהלים. הרבה גם מתו באוהלים ולא אמרו לאף אחד. אף אחד לא ידע".

— ולא היו היעלמויות מ"אם וילד", הכל היה מסודר?

"אצלנו לא היו היעלמויות. הכל היה מסודר. כל ילד חזר למשפחה".

— ומה קרה כאשר חלו הילדים ב"אם וילד" של ויצ"ו, הילדים שהועברו אליכם להבראה?

"העברנו אותם לבית החולים במחנה. זה היה מאוד קרוב".

— קיבלתם ילדים לטיפול ולמשמרת והעברתם אותם לבית החולים. מה עשיתם אחר כך, עקבתם אחריהם, ידעתם מה עלה בגורלם?

"לא. אחרי שהבאנו אותם לבית החולים הם היו באחריותו של בית החולים. אנחנו יצאנו מהתמונה".

— ואחרי שהחלימו, הם חזרו אליכם מבית החולים?

"לא. בית החולים היה אחראי להם, לא ידענו לאן החזירו אותם".

— וכאשר בית החולים שבמחנה שלח את הילדים שהובאו אליו מ"אם וילד" לבתי החולים הגדולים בערים, קיימתם מעקב? ידעתם מה קרה לילדים: אם הוחזרו לבית החולים במחנה, אם הוחזרו להורים, אם נשארו תקועים בבית החולים בעיר?

"אנחנו היינו אחראים רק על הילדים שהיו ברשותנו ב'אם וילד'. כשיצאנו מ'אם וילד' נגמר איתם הקשר, לא היה מעקב".

— הייתם קרובים מאוד לבית החולים. מה קרה שם? שמענו סיפורים מחרידים על אי סדר מפי מי שהיה אחראי על שירותי הבריאות אז. שמענו שלקחו ילדים ממחנה אחד והחזירו אותם למחנה אחר, הביאו למרפאת המחנה, הניחו ונסעו, ולא היתה כל דרך לזהות אותם ולהחזירם להורים. היית אחות במחה ראש העין, עדת ראייה.

"תראה, זו היתה גם אשמתם של ההורים. לא היה כל כך איכפת להם. הם לא באו לבקר את הילדים. הם לא באו לחפש אותם. היתה איזו אי איכפתיות. העברנו פעם ילד מהמעון לבית החולים והוא מת. לא ידעתי איך לספר את זה לאבא. איך לבשר לו. האבא בא ואיכשהו סיפרתי לו שהילד מת בבית החולים והוא אומר לי 'אלוהים נתן, אלוהים לקח'. אמר והלך, לא שאל שום שאלות, בכלל לא הגיב. הילדים התימנים שכבו בבתי החולים וההורים לא חיפשו אותם. אפילו לא באו לבקר. להורים התימנים לא היה אכפת , זאת האמת".

לקריאת המשך הכתבה הקליקו בקישור למעלה או על התמונות.

ילד אחד מכל עשרה - רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח - מוסף הארץ - 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח – מוסף הארץ – 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה - רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח - מוסף הארץ - 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח – מוסף הארץ – 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה - רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח - מוסף הארץ - 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח – מוסף הארץ – 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה - רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח - מוסף הארץ - 2.2.96

ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין, ואחר כך האחות הראשית במעון "אם וילד" של ויצ"ו בתל-אביב. "היו אצלנו גם ילדים תימנים", היא מעידה. "היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם, והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ". כמה נמסרו לאימוץ? "בערך עשרה אחוז". מנהל המעון, שמעון שרשבסקי, ממשיך להכחיש. יגאל משיח – מוסף הארץ – 2.2.96

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין ואחר כך האחות הראשית במעון אם וילד של ויצ"ו בתל אביב. היו אצלנו גם ילדים תימנים היא מעידה. היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ. כמה נמסרו לאימוץ? בערך עשרה אחוז. מנהל המעון שמעון שרשבסקי ממשיך להכחיש

  1. אתם יודעים מה הפשע פה? עזבו את הרשלנות ואת התפקוד הלקוי שנבע מגזענות ומידע שאין להורים התימנים כסף לתבוע את בתי החולים ואת ויצ"ו? אלא הפשע הוא קשר השתיקה ואיך 30 שנה אף גורם לא חושף מסמכים. איך אנשים חסרי מצפון ואיכפתיות שימשו בתפקידים כ"כ חשובים? רק על זה צריך להעמיד אותם לדין.

    אהבתי

  2. שיעור תמותת תינוקות בתימן בשנים 1950-1955 עומד על למעלה מ20%… ראו בלינק המצורף… באותה עת בישראל החדשה המספר עמד על 3.8% בלבד… זה מתחבר לעדותה של רלה בן יעקב…האחות מויצו בראש העין… האמהות התימניות לא ידעו לטפל בילדיהם… כנראה טיפלו כמו בתימן וזה הביא לתמותת תינוקות גבוהה מאוד…
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%AA_%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA

    מתוך עדותה של רלה בן יעקב שהייתה אחות בויצו ראש העין – ילד אחד מכל עשרה – רלה בן יעקב היתה ב- 1950 אחות בראש העין ואחר כך האחות הראשית במעון אם וילד של ויצ"ו בתל אביב. היו אצלנו גם ילדים תימנים היא מעידה. היו ילדים תימנים שהוחזרו להוריהם והיו ילדים תימנים שנמסרו לאימוץ. כמה נמסרו לאימוץ? בערך עשרה אחוז. מנהל המעון שמעון שרשבסקי ממשיך להכחיש
    היא מספרת – תראה, זו היתה גם אשמתם של ההורים. לא היה כל כך איכפת להם. הם לא באו לבקר את הילדים. הם לא באו לחפש אותם. היתה איזו אי איכפתיות. העברנו פעם ילד מהמעון לבית החולים והוא מת. לא ידעתי איך לספר את זה לאבא. איך לבשר לו. האבא בא ואיכשהו סיפרתי לו שהילד מת בבית החולים והוא אומר לי `אלוהים נתן, אלוהים לקח`. אמר והלך, לא שאל שום שאלות, בכלל לא הגיב. הילדים התימנים שכבו בבתי החולים וההורים לא חיפשו אותם. אפילו לא באו לבקר. להורים התימנים לא היה אכפת , זאת האמת".

    עוד מהכתבה…

    — טיפלתם בילדים חולים?

    "לא. לא. ילדים נשלחו אלינו להבראה. אנחנו לא היינו בית חולים. לא נשלחו אלינו ילדים חולים. אלינו נשלחו ילדים שסבלו מתת תזונה. ראית את התמונות בטלוויזיה? נשלחו אלינו ילדים כאלה. אבל הם החלימו וחזרו להוריהם. לא היתה תמותה אצלנו".

    — בתמונות הילדים נראים נורא. איך הם הידרדרו למצב הזה?

    "לאמהות התימניות היתה בעיה. הן לא ידעו לטפל בילדים על פי תנאי הארץ. אחרי שנגמרה ההנקה הן לא ידעו מה לעשות עם הילד, מה לתת לו לאכול. אמרו בטלוויזיה שהאמהות התימניות הניקו עד גיל שנתיים ולכן זה לא יכול לקרות. להיפך. אנחנו ניסינו להסביר להן שאחרי חצי שנה צריך לשנות את המזון, להוסיף ירקות ובשר, לגוון. ניסינו להדריך את האמהות, ללמד אותן איך לטפל בילד. הרבה לא רצו ללמוד. לא באו. זה מה שעשינו, טיפלנו בילדים שסבלו מתת תזונה שהיו צריכים הבראה. טיפלנו בהם בהרבה אהבה ומסירות, כפי שיכולנו, התנאים היו מאוד קשים. במחנה היו עשרת אלפים נפשות, באוהלים".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s