אריאל סולימן מספר על חטיפת בן סבתו והצלתו – פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p5bcnW-6f

רשת ב' – סדר יום עם קרן נויבך.

פרשת חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן.

אריאל סולימן מספר על חטיפת בן סבתו ועל הצלתו מידי הרשויות ע"י הסבתא.

הסיפור שלי הוא סיפור יחודי, כי זה בעצם סיפור של הצלה. לא נתקלתי בעוד מקרה כזה דומה, ממה שאני יודע במשפחות אחרות. אצלנו זה הסתיים בצורה אחרת, וזה מגיע בגלל האופי של סבתא. היא היתה שונה מהסטנדרט.

אתן רקע קטן מי זו סבתא. היא הגיעה בסביבות גיל 30 לארץ. היא ידעה לקרוא ולכתוב והיתה מנהלת עבודה בחברת אזוריה, קיבלה פנסיה והיתה מנהלת חשבון בנק. אז עולי תימן לא ידעו לעשות את זה. כל אישה בגיל שלה, לא ידעו גם לקרוא. האופי שלה, הוא זה שהוביל שהסיפור הסתיים בצורה כזו.

אבא שלי שהיה כתינוק בן שבועיים עלה לארץ עם אמא שלי. אבא שלי יליד 49'. הם השתכנו במחנה עולים בשרון. כשאבא שלי היה בסביבות גיל שנה, היתה מרפאה יסודית ששם טיפלו בילדים. סבא שלי היה נמצא שם, ובאחד הפעמים היא הגיעה לשם ושאלה איפה הבן שלי? אמרו לה שהוא מת. היא לא ויתרה וניהלה מאבק, עשתה רעש ובלאגן והתחילו לשלוח אותה ממקום למקום. היא לא הכירה את הארץ.
הסיטואציה לא נורמלית.

היא לקחה תינוק לקופת חולים לבדיקות, ביקשו ממנה להשאיר אותו להשגחה. היא מגיעה כעבור יום ואומרים לה שהוא מת ולא הראו לה גופה ולא כלום. זו היתה סיטואציה מאוד נפוצה למפרע. היא לא ידעה שיש תהליך כזה.

אריאל מספר כי במחנה העולים שבו שהתה סבתו הייתה מרפאה ובנה (אביו של אריאל) היה שם כשהיה בן שנה משום שהיה חולה. הסבתא מידי יום הייתה באה להניק אותו, יום אחד מסרו לה כי הילד איננו, מת. הסבתא לא ויתרה וניהלה מאבק.

האזינו לסיפור השלם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s