אחיו הבכור של יעקב סביליה "נקבר" בהלוויה פיקטיבית בשנות החמישים. עשרות שנים אחר כך הוא אותר לאחר תחקיר שגרר איומים

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p5bcnW-d0

פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן / שמעון כהן

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/324569

אחת השאלות המרחפות תמיד מעל פרשת חטיפת ילדי תימן היא היכן הם כעת. הקושי לאתר מספר רב כל כך של ילדים מאומצים מקשה על הדורשים לחשוף את האמת בפרשה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר יעקב סביליה, המוכר ממאבקיו למען קבר דוד על המקרה האישי שלו. סביליה הוא יוצא מצרים וכידוע הטענה לחטיפת ילדים והונאת הוריהם אינה מתייחסת רק ליוצאי תימן אלא גם ליוצאי ארצות המזרח והבלקן.

פרשת חטיפת ילדי תימן סיקור מיוחד בערוץ 7המקרה של סביליה הוא כזה, אלא שבניגוד למקרים אחרים עלה בידי בני משפחתו לאתר את האח שנחטף עשרות שנים לאחר שנקבע כי נפטר ואף בוצעה לו לוויית דמה.

בראשית דבריו מספר סביליה על הקשר בינו לבין הרב עוזי משולם ז"ל ומסירותו של הרב משולם לחשיפת האמת כחלק ממאמציו למנוע גזירה עתידית על עם ישראל בעקבות המעשה החמור. "הרב עוזי היה אומר לנו אני מתפלל ליום שבו האמת תצא לאור ואני מתפלל שבאותה שעה לא תזוח דעתכם ולא תיפלו בחטא הגאווה", מספר סביליה.

קשר זה עם הרב משולם הוביל את סביליה למפגש עם העיתונאית שושי זייד שכתבה את הספר 'הילד איננו' וכעת כותבת מהדורה חדשה תחת השם 'הילד עדיין איננו'. בשעתו ביקשה זייד לכתוב דוקטורט על הנושא אך לא קיבלה לשם כך את אישור האוניברסיטה. את צעדיה הראשונים באיסוף החומר על הפרשה עשתה בביתו של סביליה, שם שמעה את פרטי הפרשה ממקור ראשון.

בתה של זייד, מספר סביליה, נשואה לאחד מתלמידי הרב משולם והיא הגיעה אליו על מנת לחלץ את בתה מידי הכת של הרב " אבל לאט לאט היא נחשפה לאמת והתחילה לחקור".

סביליה רואה בוועדת קדמי, הועדה שהחליטה לגנוז את הפרטים לשבעים שנה, ועדה שנועדה לקבור את הפרשה. הוא מציין כי קודם לשופט קדמי היה בראשות הוועדה "יהודה כהן, שופט בן 83 שתוך כדי הדיון היה נרדם. כל הדיונים נועדו רק להוציא קיטור ולא מעבר לכך. המידע שנאסף שם הוא עצום. יעקב קדמי לא שמע את העדויות ולא שמע את צער האמהות ואת אנשי המקצוע. הוא היה קבלן לסגירת התיקים".

באשר לפרשה המשפחתית שלו מספר סביליה כי במהלך אירועי יהוד והתבצרות הרב עוזי משולם וחסידיו במתחם הבית, עם התבררות ממדי הטענות לחטיפת ילדי עולים מ-13 מדינות שונות, החליט לבדוק אם הסיפור ששמע על אחיהם הגדול, חיים, שנפטר בהיותו פעוט הוא אכן נכון. בדיקה ברשויות העלתה כי ביום 24.9.50, יום לידתו של האח נולד רק אדם אחד בשם זה, ומדובר באדם חי.

מרגע זה יצאה המשפחה למה שהוא מגדיר כמרוץ נגד הזמן. לאחים במשפחת סביליה היה ברור שקיים קושי מהותי לאתר את האח שחי כעת בזהות שונה. בדרך כלשהי הושג גיליונו הרפואי של האח מבית החולים ושם התברר כי על הגיליון חתום פרופ' רותם ושם נכתב כי חיים סביליה יצא מבית החולים, אך רישום זה מחוק, ובהמשך מופיעה דיאגנוזה רפואית המתוארכת ל-23 ימים לאחר התאריך בו נקבע כי נפטר.

יעקב סביליה פגש את אותו פרופ' החתום על התעודה במהלך דיוני הוועדה הרשמיים ושם, לאחר שאישר בפניו שאכן זהו כתב ידו, הטיח בו את הרישום הבעייתי. הפרופ' שחש מאוים איים בחזרה שיזמין משטרה ושב"כ.

מוסיף סביליה ומספר על מעמד פטירתו של האח, "אבא שלי סיפר לנו שבהלוויה אסרו עליו ועל אמי לבוא לבית החולים בפרדס כץ. האידיאולוגיה של רופאים שהגיעו מגרמניה היה שלא מכניסים הורים פנימה אלא רק לעמוד מרחוק ולראות את הטיפול של הרופאים.

יעקב סביליה. צד שמאל

יעקב סביליה. צד שמאל

"אבא שלי ראה מרחוק את הילד שמח ויום אחד אמרו שהוא נפטר. הם ביימו לנו לוויה. אבא שלי סיפר שמישהו הלך עם משהו דמוי תינוק וסירבו לתת לו לעשות זיהוי לגופה. שני חרדים החזיקו בידיו ומנעו ממנו להתקרב".

בעקבות העדות הזו "הלכתי לחברה קדישא וביקשתי שיסמנו את הקבר. הקברים לא מסומנים, כי חלק מהשטח שימש לבניית קברים בקומה שנייה", הוא מעיר ומספר כיצד "באחד מימי שישי הגעתי עם מצלמה ופתחתי את הקבר ולא מצאתי שם כלום".
"הם ביימו לנו לוויה. אבא שלי סיפר שמישהו הלך עם משהו דמוי תינוק וסירבו לתת לו לעשות זיהוי לגופה. שני חרדים החזיקו בידיו ומנעו ממנו להתקרב"

את ההחלטה לפתוח את הקבר קיבל סביליה לאחר אירוע בו ניצב דב שילנסקי ז"ל, אותו הוא מכנה 'זצ"ל', "שילנסקי שטיפל בנושא ילדי תימן הצטלם בחלקת הילדים ובערוץ 2 הוא עמד ואמר 'אתם רואים את המקום שיש בו רק מספרים, כבוד הנפטרים למרמס. אני יודע שכל הקברים שאמרו להם שנפטרו מפוליו הכול פה ריק'".

בעקבות חפירת הקבר שביצע סבילה וחשיפת היותו ריק "הגיעו משפחות ופתחו את הקברים תוך כדי שידור חי במוצאי שבת אצל חיים יבין, פתחו את הקברים והורים צועקים 'זה כמו אצל סביליה'".

סביליה מביע חשש כבד ש"גם עכשיו כשאומרים לפתוח את הפרוטוקולים יש מי שנכנס וקובר את הדברים עמוק יותר". הוא מזכיר כי במסגרת חקירת ועדת החקירה נאמר לא פעם משפט ברוח 'לצערינו הגענו לבית חולים פלוני וגילינו שלפני שבועיים שרפו את כל הארכיון. צר לנו על כך'. חזרתה של התופעה לא פעם מטרידה ומדאיגה מאוד וסביליה כאמור חושש שהדבר יחזור על עצמו".

ממשיך סביליה ומתאר את הדרך שעשתה המשפחה עד לגילוי האח האבוד. "יום אחד, אחי, קצין קשר במילואים, קיבל זימון בטעות למילואים, למרות שהיה כבר אב לשבעה ילדים, למחנה שנלר. אמרתי לו שילך, ימצא מומחה מחשבים ויבקש פרטים על חיים סביליה", שמו של האח שלכאורה נפטר בהיותו פעוט.

האח מאיר עשה כהצעתו של יעקב ואכן נמצא מומחה מחשבים שהזין קוד מסוים והגיע לקובץ בו נכתב שחיים סביליה העונה לפרטים המדוברים חי והוא פטור גיוס. כמו כן נכתב שם גם שמו הנוכחי, אך את השם הזה לא הספיק לראות שכן מומחה המחשבים הבחין באזהרה לפיה מי שיפתח את הקובץ הסודי הזה צפוי לעונש. הוא התנפל על מאיר בזעם על שזה ביקש ממנו לבצע אקט אסור.

לימים נפגשו האח מאיר ואותו מומחה מחשבים בשוק מחנה יהודה בירושלים. המומחה זיהה את מאיר סביליה אך לא ידע מהיכן. סביליה הזכיר לו. רעייתו של אותו מומחה ששמעה מהשניים את השתלשלות האירועים הבהירה לבעלה שאם לא יסייע לחשיפת האמת היא תתגרש ממנו.

למחרת הופיע אותו איש מחשבים עם הפרטים המלאים על האח האבוד וסיפר כי חברים שעשו כמותו והתחקו אחר קבצים סודיים נרדפים על ידי הרשויות ומשום כך הוא מתחנן ששמו לא ייחשף בשום אופן גם בעתיד.

יום או יומיים לאחר קבלת פרטיו המזהים של האח האובד התרחשה הפגישה. לאחים לבית סביליה התברר שהאח האובד, הנושא כאמור שם אחר כעת, הוא אדם אמיד, בכיר באחת העיריות במרכז הארץ. הוריו המאמצים השאירו לו ירושת ענק. לאחר בירור מקום עבודתו הגיעו יעקב ושני אחיו אל משרדו של האח. יעקב נותר מחוץ לבניין בשל סערת רוחו ושני אחיו נכנסו פנימה.

"שני האחים שלי עלו למשרד", הוא מספר ומתאר את סיפור הכיסוי שאתו נכנסו. התכנית הייתה שאחד האחים יספר שהוא שרטט טכני ומחפש עבודה, אך מיד ברגע הראשון שנכנסו למשרדו של האח נאלמו, גם הם וגם הוא דום. אחיו של יעקב סיפרו לו שראו את האח דומה דמיון מבהיל לאביהם כפי שהוא זכור מתמונות ישנות.

האח האבוד שמע את סיפורו של השרטט המחפש עבודה וניסה בכל מאודו לעזור ולסייע למצוא לו עבודה מבלי שהוא מודע לכך שהעומד מולו הוא אחיו. "בערב הוא התקשר כדי לומר לאחי שהוא מצא לו עבודה. אחי אמר לו שלא באנו בשביל זה אלא נעלם לנו אח שנולד בתאריך 24.9.50. הוא אמר שזה יום ההולדת שלו…" מאוחר יותר סיפר האח כי גם בו ניקר הספק באשר למוצאו ועל מנת להתחקות אחר עברו ניסה לאתר את המיילדת שלו. "כל הילדים בגן קראו לו תימני למרות שהוא לא תימני", מציין סביליה.

בשלב מסוים ביקש האח שלא לשמור על קשר. מנגד יעקב סביליה קיבל את הוראתו של הרב יעקב אבוחצירא שאמר לו שיש מקרים רבים כאלה, אך לא זו העת לחשוף אותם אלא לחכות למשיח. סביליה מספר על שיחה עם העיתונאית כרמלה מנשה שאמרה לו כי להערכתה יש כעשרים אלף מקרים הנפרשים משנות החמישים ועד שנות השבעים, וכי המעשים נעשו "מעל ומתחת השולחן".

עוד הוא מזכיר את דבריו של הרב מנחם כהן אבידור שסיפר על ילדים שחומים אותם ראה בקהילה היהודית בניו יורק וכאשר ניסה לברר מניין הגיעו בתחילה סירבו לספר לו על כך, אך בהמשך נודע לו כי ישנו אדם אחד המכונה 'המויסר נפשות' והוא שמביא ילדים מארץ ישראל. "כשהרב אבידור הכהן הגיע לוועדה הוא פתאום שכח את כל מה שאמר בתקשורת…".

לטעמו של סביליה המענה לפרשה כולה יגיע רק לאחר שישראל תנהג כפי שנהגו בדרום אפריקה ובמקומות נוספים בהם נעשו עוולות לקהילות שלמות – התחייבו שאיש לא ייענש ובלבד שהאמת תצא לאור. להערכתו, החלטה שכזו, אם תתקבל בישראל, יהיה בה כדי להביא לסיומה הכואב של הפרשה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s