יהודית יחזקאלי חוזרת לציונה היימן, שאת סיפורה חשפה בעבר. הילדה, שיגאל אלון סייע לחבריו חשוכי הילדים לאמץ, גדלה בקיבוץ אבל תמיד חיפשה את בני משפחתה

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p5bcnW-c6

סיפור חיי אינו פתור / יהודית יחזקאלי

http://journalism.co.il/4370

יונה היימן (61) משדמות דבורה נרגשת בימים אלה, כאשר סיפורם של ילדי תימן החטופים שוב עולה לכותרות. בפברואר 2002 פרסמתי בידיעות אחרונות את סיפורה האישי יוצא הדופן של האשה אשר אומצה בילדותה על ידי הורים מקיבוץ גינוסר. היימן סיפרה אז שהיא אחת מילדי תימן שנחטפו. "הייתי בת שנתיים כשאמי החליטה לאמץ תינוקת, כיוון שלא יכלה להרות". לדבריה, אמה המאמצת הגיעה עם יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח לשעבר ואחד מבכירי מפלגת העבודה לדורותיה, ובת זוגו רות, לבית החולים בירושלים, שם טופלה כי הייתה חולה. "אמי בחרה בי, וכשהבראתי נלקחתי לקיבוץ על ידי יגאל ורות, שהצטיידו באישור אימוץ כחוק – מתנה להוריי המאמצים.", סיפרה אז.

עד היום, ציונה איננה יודעת מי זו משפחתה הביולוגית. אז, היא סיפרה שגודלה באהבה על ידי הוריה המאמצים, אך היא מאמינה כי היא מילדי תימן החטופים ועברה הלוט בערפל לא נותן לה מנוח. "גודלתי במסירות ובאהבה רבה על ידי הוריי המאמצים וזכיתי לחיבה גדולה מצד יגאל ורות אלון, אבל גם עברתי סבל גדול בגלל מוצאי התימני", היא סיפרה. "מעולם לא הרגשתי שייכת לקיבוץ. הילדים קראו לי כושית בגלל מראי השחום".

"סיפור חיי עצוב כי הוא לא פתור", היא אומרת היום. "סיפרו לי הרבה סיפורים ואין לי מושג מה אמת ומה שקר. מי אני ומהו שמי האמתי? אמי שקיבלה אותי באהבה קראה לי ציונה על שם אחותה שנפטרה, אבל זה לא שמי האמיתי ואינני יודעת מהו. אמי סיפרה לי שנולדתי בבית החולים הסקוטי בטבריה, ושאמי נעלמה לאחר שילדה אותי. חיפשו אותה ולא מצאו. יש איתי תעודה המראה שגרנו גם במעברת עין שמר. חליתי בגזזת, מחלת עור קשה. גדלתי בבית יתומים בירושלים. הייתי בחדר סגור שהכניסה אליו הייתה אסורה בגלל המחלה המדבקת. במיטה לידי הייתה עוד מיטה של ילד שקראו לו רחמים. גם הוא חלה בגזזת.

"הייתי בת שנתיים, כשיום אחד נפתחה הדלת ונכנסו לראות אותנו", היא מספרת. "מלמלתי מאמאמא וזה כנראה ריגש מאד את מי שלימים הפכה להיות אמי המאמצת. הם חיכו שנה עד שמסרו אותי לחזקתם, בתום הטיפולים במחלת הגזזת. אמי המאמצת הייתה הטבחית של קיבוץ גינוסר, קיבוצו של יגאל אלון. הוא עזר להורי לקבל אותי. אמי המאמצת נפטרה בגיל 105. אהבתי אותה אהבת נפש והיא אהבה אותי. גם את יגאל אלון ורות אהבתי מאד, היינו כמו משפחה. אבל בסתר לבי חיפשתי את משפחתי הביולוגית, אפילו כשסיפרו לי שאמי נטשה אותי בלידה. "אולי אימי נכנסה להריון לא רצוי ולא רצתה שידעו?" כמה רציתי לפגוש אותה. יש לי מסמך אימוץ שקיבלתי לאחר שביקשתי לברר על עברי. הגעתי לאיזה משרד בחיפה, הראו לי איזה מסמך ואמרו שזו הבקשה לאימוץ. כתוב שנולדתי למשפחת סאלם בת זכריה ב-29.3.55. המסמך לא הבהיר כלום. יום אחד בעלי רפי אמר שבראש העין יש אישה שדומה לי מאד. עשינו בדיקת די.אנ.אי, אבל הם לא אמרו לי מה האמת, כי הייתה לזה התנגדות אצלם. ניתקתי את הקשר עמם.

יגאל אלון הביא אותי מבית החולים מתנה לחברים

"גם היום אני חושבת שחשוב שידעו מה קרה עם הילדים שנעלמו או נחטפו. אני ראיתי את הקבר שלי ויש תעודת פטירה על שמי. לא היה ולא נברא, עובדה אני בחיים. אנשיו של עוזי משולם לקחו אותי לקבר שלי, שהיה כמובן ריק ומלא באבנים. יש לי חברה מרמת יוחנן שגם היא מחפשת הוריה וחברה מקיבוץ אשדות יעקוב איחוד שבנה נחטף ולא מצאה אותו עד מותה. אני כבר התייאשתי מלמצוא את הורי הביולוגים ולדעת את האמת על עברי. אבל כמה הייתי שמחה לפגוש את רחמים שהיה איתי בחדר יתומים בירושלים בחדר הסגור".

 מחנה המעבר חאשד בעדן תימן, לפני העליה לארץ, דצמבר 1949צילום: אלדן דוד, אוסף הצילומים הלאומי

מחנה המעבר חאשד בעדן תימן, לפני העליה לארץ, דצמבר 1949. צילום: אלדן דוד, אוסף הצילומים הלאומי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s