ד"ר אלפרד שמוקלר היה הרופא בשנות החמישים כאשר אשתו עליזה עבדה במחנות העולים והביאה לקליניקה שלהם בכרמל ילדים שטופלו ונמסרו לאימוץ / אמיר זוהר, פוסטה

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p5bcnW-dR

עדות נדירה על סיפור שנגנז במסמכי ועדת החקירה הממלכתית לנושא חטיפת ילדי תימן "אבא טיפל, אמא מסרה לאימוץ" * כתבה שפרסמתי ב"מעריב סופהשבוע" / אמיר זוהר, פוסטה

http://www.posta.co.il/widgetkit/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-2/archive/9393-%D7%90%D7%91%D7%90-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%9C,-%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%9E%D7%A1%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5

אבא טיפל אמא מסרה לאימוץ. כתבה של אמיר זוהר, פוסטה http://www.posta.co.il/widgetkit/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-2/archive/9393-%D7%90%D7%91%D7%90-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%9C,-%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%9E%D7%A1%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5

אבא טיפל אמא מסרה לאימוץ. כתבה של אמיר זוהר, פוסטה

בחורף 1950 היה שלג כבד בארץ ישראל (הכתבה ב"מעריב סופהשבוע")

פרשת חטיפת ילדי תימן מגיעה לצומת נוספת של ועדות והחלטות עם הפרסומים על כך שלבקשת שרת המשפטים איילת שקד, ראש הממשלה נתניהו מתכוון להפעיל את סמכותו ולהטיל על השר צחי הנגבי משימה היסטורית: לבחון אם הגיעה העת לחשוף את הפרוטוקולים הגנוזים של ועדת החקירה הממלכתית לנושא חטיפת ילדי תימן.

הוועדה, הרביעית במספר, שבראשה עמד השופט יעקב קדמי וחבריה היו השופטת דליה קובל והאלוף דוד מימון, אספה במשך שש שנים מ-1995 עד 2001 אלפי עדויות וממצאים שנאגדו בשלושה כרכים. כרך אחד בלבד הותר לפרסום, ובו ממצאים ומסקנות אנמיות על כך שילדים רבים מאוד אכן נעלמו והגיעו למשפחות מאמצות, אבל אין מדובר בחטיפה ממוסדת. מנגד, שני הכרכים העיקריים ובהם הסיפורים האישיים עם שמות הילדים ועדויות על גורלם, נגנזו ל-70 שנה.

סיפור מדהים אחד שנדון בפרוטוקולים הגנוזים חשפתי באופן עצמאי ב-5 לספטמבר 1997 כעיתונאי במקומון החיפאי "כלבו", והוא דווקא כן מלמד על האופי הממוסד של היעלמות הילדים. הריהו לפניכם.

ד"ר אלפרד שמוקלר (רפרודוקציות באדיבות "כלבו", גוסטבו הוכמן)

ד"ר אלפרד שמוקלר (רפרודוקציות באדיבות "כלבו", גוסטבו הוכמן)

עליזה שמוקלר

עליזה שמוקלר. מסרה ילדים לאימוץ

רופא הילדים מאחוזה

צילה לוין היתה ילדה מאומצת בקיבוץ עין המפרץ אשר גילתה את אמה שעלתה מתימן והעידה בפני הוועדה כי הוריה המאמצים, אספו אותה מ"בית מדהים של רופא בכרמל". פרקליטה, עו"ד רמי צוברי, ציין בפני הוועדה שכל העדויות מצביעות על רופא ילדים מהכרמל, ד"ר אלפרד שמוקלר, כמי שבביתו טופלו ונמסרו לאימוץ תינוקות של עולים מתימן. הנושא לא נבדק לעומק, ומאחר והפרוטוקולים לא פורסמו לא נודע גם שמו של הרופא מהכרמל.

ד"ר שמוקלר, אשתו עליזה שמוקלר ושני ילדיהם, רות ואלון (האנס), הגיעו לחיפה ב-1933, לאחר עליית היטלר לשלטון. במטען שבבטן האונייה הוא הביא עימו עשרות לבני נחושת כדי לבנות מהם את ביתו. לבני נחושת היו אז להיט באירופה, ומאחר ונאסר על יהודים להוציא מזומנים מגרמניה, היוו הלבנים היקרות פיתרון יעיל לשמירה על ההון העצמי. את המטען העצום הוא העלה בדרך לא דרך אל חלקת האדמה שרכש באחת מפסגות הכרמל, כ-100 מטר מהמקום בו שוכן כיום בית חולים כרמל, במורד ההר המשקיף דרומה אל הים בכיוון עתלית. מזה 50 שנה לערך שהבית ההוא נהרס ותחתיו נבנה בית מספר 23 ברחוב סמולנסקין שנסלל עם השנים על צלע ההר.

הבית השחור הבוהק והרעפים האדומים סייעו בקידום שמו של רופא הילדים "הגרמני" בישוב הקטן. מספר אנשים שפניתי אליהם ב-1997 זכרו במעורפל את הרופא מבית הנחושת, או את בנו אלון שהקים את מחלקת המוזיקה בקול ישראל, לפני שחזר לגרמניה בשנות ה-60. בתו של ד"ר שמוקלר, רות סמדר, חיה שנים רבות במעגן מיכאל עד שנפטרה ב-2001.

כאשר פניתי אליה אז, השיחה על אביה החזירה אותה בשמחה לשנות ילדותה בשכונת אחוזה על הכרמל ובבית הספר הריאלי. סמדר, שאותות הגיל ניכרו עליה, לא ידעה לקשר בין אביה שנפטר ב-1970 לבין הכותרות על "הרופא מהכרמל" והסיפור של צילה לוין מילדי תימן. אבל, מבלי משים כמעט אמרה כי אמה שעבדה במוסדות סוציאלים היתה מביאה לקליניקה של אביה ילדי עולים מבית חולים, ואילו האב הרופא היה מטפל בהם עד שהאם מסרה אותם לאימוץ.

"אבי היה אדם גדול שעזר לאנשים בהתנדבות, גם אדם אנושי וגם רופא ילדים מצויין", סיפרה. "הוא התנדב למבצע חומה ומגדל, היה הרופא של הריאלי, עבד בקופת חולים של ההסתדרות, עזר לילדים חשוכי מרפא ושמר עליהם בקליניקה שהיתה אצלנו בבית. אמא שלי גם כן היתה רופאה, למרות שלא היתה לה תעודה כי במלחמת העולם הראשונה היא הפסיקה את הלימודים.

"היא הרגישה מקופחת והלכה לעזור לילדי עולים. אני זוכרת שאמא הביאה ילדים קטנים, אבא היה מטפל בהם ואחרי זה אמא היתה מסדרת להם משפחות מאמצות. אלו היו תינוקות וילדים מכל העדות, אני זוכרת את ילדי טהרן ועוד הרבה ילדים. אמא היתה בין מקימי מעון העולים באחוזה, ולאחר שהוקם המעון היתה מעבירה לשם את הילדים. אבא היה שנים רבות מאוד הרופא של בית הספר הריאלי. הילדים למדו בריאלי הדר, אני למשל למדתי עם עזר ויצמן באותה כיתה".

רות סמדר חזרה על העובדות בדף הזיכרון לאמה באתר ההנצחה של קיבוץ מעגן מיכאל: "אמא עסקה בסיעוד נפשי וכלכלי, סידרה ילדים לאימוץ ולקחה ילדים הביתה. הם זכו למזון, ביגוד, עזרה נפשית, ובעיקר לאימוץ על ידי משפחות".

כאמור, עו"ד צוברי העלה ראשון את שמו של אלפרד שמוקלר בוועדה. את השם שלו הוא גילה בעקבות ראיון לתוכנית "ערב חדש" בה הוא סיפר על רופא ילדים מהכרמל אשר בביתו ניתן היה להשיג ילד לאימוץ. "אחרי השידור פנתה אלי אשה חיפאית", משחזר עו"ד צוברי. "היא סיפרה לי שאחותה נפטרה בשעת הלידה וגיסה נאלץ להפקיד את הילד שלהם בביתו של ד"ר שמוקלר באחוזה תמורת תשלום חודשי. האשה וגיסה הגיעו פעמיים בשבוע למעון המאולתר בביתו של שמוקלר, וידעו שבמקום ניתן להשיג ילד לאימוץ. היא זוכרת תינוקות עזובים של עולים חדשים, וילדים של נערות יהודיות שילדו לקצינים בריטים ורצו להיפטר מהילד.

"בצו האימוץ של צילה לוין אשר נחתם על ידי שופט בית משפט המחוזי בחיפה כתוב במפורש שהיא הועברה להוריה המאמצים בחסות ועד הקהילה העברית. אם מוסיפים לזה את עדות הוריה המאמצים אשר קיבלו אותה לאחר שבחנו מספר תינוקות ב'בית נדיר ביופיו של רופא ילדים באחוזה', הרי הקשר בין ועד הקהילה העברית לבין שמוקלר הוכח", אמר לי בהתלהבות.

"הגילוי שלך, על בית הנחושת ועל רופא הילדים אלפרד שמוקלר, מהווה הוכחה נוספת. צילה לוין היתה בבית חולים בראש העין וכשיצאה ממנו היא לא הגיעה לבית התינוקות הקרוב, מרחק 200 מטר משם, היא הגיעה לחיפה, לבית של הרופא על הכרמל. איך אפשר להסביר את זה?".

תולעים בכל פינה

עו"ד יוסי יוסיפוב ומזכירתו חיה נהגו להגיע לחיפה לפחות שלוש פעמים בשבוע. יוסיפוב, שהיה החוקר הראשי של ועדת קדמי, התעניין בהסטוריה של המערכת הסוציאלית והבריאותית של חיפה, מסיום תקופת המנדט ועד סוף שנות ה-50. הוא נבר בארכיונים בצפון, פיזר חיוכים והקרין נחמדות למזכירות, ספרניות וארכיבאיות, שכבר מזמן לא התרגשו בין המדפים המאובקים, ופגש שרידים אנושיים שזכרונם הלך והיטשטש. "בכל פינה אני הופך ומוצא תולעים", אמר, וסירב להסביר אם הוא מתכוון לכך שבחיפה פעלה מערכת מרושעת לאימוץ ילדים, או שהוא מצא רק תולעים, רוצה לומר כלום.

עו"ד יוסיפוב הוא חוקר ממולח. גבר שרמנטי ממוצא בולגרי, אז בשנות ה-50 לחייו שהיה לבוש בהידור וחמוש במשקפי טייסים, אבל סירב בעקשנות להצטלם. את חשאיות ממצאיו הוא עטף בחביבות חייכנית ואת הטיפים שהסגיר (כאלה שכבר פורסמו בעבר) הוא עשה בתמורה לקבלת מידע חדש. למשל, "אשמח אם תשלח לי את רשימת העובדות הסוציאליות שהשגת, ואגב תיזהר, כשאתה פונה לאלה מהן שנותרו בחיים, כי אחר כך הן מתחפרות ומסרבות לדבר איתנו".

לפי יוסיפוב, "בוועדה הצטברו מאות פניות של משפחות תימניות שילדיהן נעלמו, וכל יום מצטרפות תלונות נוספות. לא רק על ילדי תימן. עם קום המדינה היו שתי מערכות סעד ואימוצים שעבדו במקביל – המערכת הארצית והמערכת בערים הגדולות, ואחת לא ידעה מהשנייה". עכשיו הנמיך יוסיפוב את קולו רק כדי להעצים את הדרמה: "הסצנריו שלנו הוא כזה, הילדים נלקחו מהאוהלים לבתי תינוקות, ובצורות שונות הועברו לטיפולים בבתי חולים. בחיפה מדובר בעיקר על רמב"ם שנקרא אז בית חולים ממשלתי. מעיון בסיכומי מחלה של ילדים רבים התברר לנו כי לאחר הטיפול לא ידעו לאן להחזיר אותם והם הועברו למעונות ילדים באזור חיפה והצפון, וכאן נפסק התיעוד. למה? לא יודע.

"אני יכול לתפוס מסמכים מתוקף תפקידי, ועשיתי זאת כבר פעמיים, כי אם אתה לא עושה את זה, עד הבוקר נעלמים המסמכים. במחלקת השירות לעולה של עליית הנוער בסוכנות אפילו הודיעו לנו שהארכיונים מהתקופה ההיא נשרפו. פשוט כך".

המסמכים הנעלמים

במהלך התחקיר בדקתי ארכיונים בחברה קדישא בחיפה, ארכיון ועד הקהילה העברית וארכיב העיר. הממצאים אינם רחוקים מהאבחנה של יוסיפוב. לחברה קדישא למשל יש ספר קבורה ענק המכיל עשרות אלפי שמות נפטרים משנות העשרים והלאה. ליד כל נפטר מסומנים שמו, גילו, שמות הוריו, שם מזמין הפטירה, מספר החלקה ועוד פרטים לשימוש החברה.

מנהל חברה קדישה בחיפה דאז, בני הסה המנוח, סיפר כי הרישומים נערכו על ידי ותיקי העיר שהיו "ייקס שהקפידו לרשום כל דבר". ואכן, רוב הרישומים מפורטים ומדויקים להפליא, אבל כשמגיעים לרישומי תינוקות הסדר המופתי נעלם. ברישומי השנים הרלוונטיות, 1948 עד 1954, יש מאות תינוקות שמתו ונרשמו בשמם הפרטי בלבד, ובמרביתם גם הכתובת ושמות ההורים לא נרשמו. כאפוטרופוס נרשם באופן כללי, "הסוכנות היהודית".

בארכיב העיר חיפה שבמושבה הגרמנית נמצאו אז הפרוטוקולים של ועד הקהילה העברית. אחד התיקים כלל רישומים מפורטים על כל ענייני מעון גאולה מאז שנות השלושים, אבל החלק החשוב, מהשנים 48 עד 54 פשוט נעלם. אחריו חזרו להופיע הרישומים המפורטים כרגיל.

"אני זוכר היטב את חורף 1950", אמר לי בני נחשון, חוקר תולדות העיר חיפה אשר השתחרר מצה"ל בפרואר 1950 והתנדב לעבוד במחנה העולים עין שמר ליד חדרה.

"זה היה החורף הכי קשה שהיה בארץ, הכל היה מושלג, אפילו הנגב. אלפי מבוגרים וילדים חלו ומתו מקור, בתי החולים היו מפוצצים והבלגאן חגג.

אני מאמין שבאנדרלמוסיה שהיתה נעלמו הרבה ילדים שהגיעו למעונות השונים ומשם למשפחות מאמצות".

כשנחשון דיבר איתי הוא עוד לא ראה את התמונה מ-1950 של בית משפחת שמוקלר המכוסה שלג, הוא גם לא הכיר את רופא הילדים מאחוזה, אבל הוא כן הזכיר את השלג, ואת אלפי הילדים שהסתובבו בבתי החולים ונעלמו להוריהם.

מעברת עין שמר

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ד"ר אלפרד שמוקלר היה הרופא בשנות החמישים כאשר אשתו עליזה עבדה במחנות העולים והביאה לקליניקה שלהם בכרמל ילדים שטופלו ונמסרו לאימוץ / אמיר זוהר, פוסטה

  1. גלית שילו שליו שלוס הגיב על אודות.

    הסיפור דומה לאחותי שהורי הגיעו 1951 לישראל מעיראק , אחותי ששמה היה גולדה , הילדה שיכולה להיות בגוונים די בהירים, עד היתה חולה , אמא שלי לקחה אותה לבית חולים בצריפין, כעבור יומיים או שלושה מגיעה אחות או עובדת סוציאלית לאוהל של הוריי ומודיעה לאמא שלי שהבת שלה מתה, שוב אותו סיפור ללא הלויה או קבר, או לראות אותה
    הצער של אמא שלי, שתודה לאל היא חיה, והחיפוש בלי סוף האינסטינקט שלי לאורך כל חיי היה שכל אחת שנתקלתי בה שיכולה להיות דומה למשפחה שלנו, ומתאימה בגיל זה לבדוק פרטים נוספים,
    אם יש לכם איזשהו קצה חוט או עמותה שמקשרת אני אודה לכם אם תצרפו אותי או תודיעו לי
    אני רוצה להעיר שכדי להדגיש שלא רק ילדי תימן נחטפו אלא גם ילדים ממוצא אחר כמו במקרה שלי עיראק
    האימיל שלי
    Galitshalev@aol.com
    אני גרה בניו יורק אך מבקרת לעתים תכופות בישראל
    טלפון שלי בניו יורק 19178874181Sent from my iPhone

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s